יאיר בלום

יאיר גבע

יאיר יעקב גבעון

יאיר גרינבאום

יאיר גרינברג

IRI

Forty Years. We are all thinking — 40 years!

Iri, sitting in the living room in Afeka, or at the picnic table outside, all eyes on him, unassumingly commanding everyone’s attention, always at the center , his laughter loud, deep in his eyes, quietly

dominating. When Iri laughed, everyone laughed.

Iri, intense as he makes you the center of his attention, his eyes, his thoughts, all centered on you. Whatever the connection, he was the friend you always hoped for.

And the first call on day six of Yom Kippur, to Ruth. The question, and her answer: Mickey and Rami wounded, and Iri ainenu.

The memories in focus, flowing, 40 years old, of a special individual from a special family. My first thought when my youngest son was born on February 9, 1974 — he will have the beautiful name of a beautiful young man—a mensch. To all of you who carry his name and remind us of  how lucky we were to know him—todah rabah.

Iri had good genes, that quiet strength and determination from Ruth and Zvi,  he the warrior  and visionary, she the strongest person I ever knew. And that strength emanated from him, to everyone around him.

“Iri po? Sachten, Az hakol beseder.”

But Iri ainenu.  And like everyone else, I have very much missed growing old with him in my life.

                                                                                                  Fred Greenberg  (Rafi Bar-Am)

                                                                                                           October 7, 2013

יאיר דמתי

יאיר וולף

ב"ה

מרים וולף [בת אסתר פרידמן בת דודה של צבי סווט] אמא של יאיר וולף

בנינו יאיר הוא היום בן 21, משרת בצה"ל, ועומד להתחתן בקרוב עם אפרת יהב. בחור טוב.

קראנו את שמו יאיר לזכר אירי סווט.

כשבקשו שנכתוב למה קראנו לו יאיר, היה קשה לנסח, הרי לא גדלתי עם כל המשפחה בארץ,  לא הלכתי איתם יחד בדרך......

אני פגשתי את אירי סווט פעם אחת, ב:1971. 

סבתא שלי, דודה סילביה, עלתה לארץ לעת זקנה, ואנחנו – הילדים משיקאגו באנו לבקר אותה.

אני הורי ושני האחים השתכנו בבית משפחת סווט באפקה.

הייתי אז בת 4 .

 זכורים לי שבילים מחול,  חצר אחת עם ברווזים,  כלב לברדור, וגם תחושה של מישהי קטנה שמסתובבת בין הרגליים של אנשים גדולים (בכמה מובנים), ומלבד דֶבּי, פחדתי מכולם.

באחד הימים הוחלט לכבס את נעלי, ישבתי בכניסה לבית עם בעיה של קשר בשרוך,

מי ששם לב אלי היה אירי.

היום אני לא יודעת איך הוא דיבר אלי, כנראה באנגלית.

 גילה מה הבעיה,  התייחס אליה,  אפילו הוציא אולר(!) ופתח את הקשר.

אחר כך שמעתי הרבה דברים מיוחדים מאד על אישיותו  מלאת החיים,

ומתוכם למדתי שאירי  היה אדם  שרואה את האחר, שעוצר ומנסה לעזור,

- ושכך גם היה בנופלו .

חכמינו קראו לתכונה זו 'נושא בעול עם חברו'

תכונה אצילית של אחריות אישית, חברתית  ולאומית,

תכונה המנויה בארבעים ושמונה המידות לקניין הרוחני של התורה. [אבות פרק ו' משנה ו'],

אמנם היינו במעגל רחוק יותר מאחרים, אך גם אנחנו אהבנו אותו.

הרגשנו שראוי היה להמשיך את שמו ותכונותיו, ורצינו גם אנו לשאת את זיכרונו.

אירית יניב

יאיר כהן

איתן יאיר להבי

         איתן – יאיר  להבי.  בנם של אורי ונונה (סווט) להבי,

                                  אח לירדן (בתנו הבכורה).

איתן נולד בארה"ב. סבתא רות הגיעה ללידה ולברית המילה. לפני הגעת המוהל, העבירה אליי אמי את בקשתו של אבי (שנשאר בארץ) שאקרא לבני "יאיר".

מאחר ובמשפחה שני נכדים הקרואים יאיר ("טל- יאיר" הבן של מיקי ו"יאיר" של רמי) חשתי שעוד נכד בשם יאיר (כשם ראשון) יהווה מקור להרבה טעויות. במשפחת המוצא, כשמדברים על "יאיר שלנו" – הכוונה ל -"אירי". "יאיר" כשמדברים על יאיר הנכד, "יאיר של פרד וסו", "יאיר של אלי גבע",  "יאיר של..."וכך הלאה... 

מכאן שאורי ואני בחרנו בשם "איתן- יאיר". "יאיר" כתוספת.

                                                      איתן – יאיר  1986-2006

קבור בבית הקברות הצבאי בקריית שאול.  סבתו רות וסבו צבי קבורים בחלקת ההורים השכולים הצמודה, משום שאין חלקה להורים שכולים בהר הזיתים ונבצר מהם להיקבר קרוב ל"יאיר" בנם.

      "הָיָה אִישׁ – וּרְאוּ: אֵינֶנּוּ עוֹד;

            קֹדֶם זְמַנּוֹ מֵת הָאִישׁ הַזֶּה,

            וְצַר מְאֹד, מְאֹד!

            וְגָדוֹל מְאֹד, מְאֹד הַכְּאֵב!

       הָ יָ ה   אִישׁ – וּרְאוּ:   אֵ י נֶ נּ וּ   עוֹד,

             וְשִׁירַת חַיָּיו בְּאֶמְצַע נִפְסְקָה;

             עוֹד שִׁיר מִזְמוֹר אֶחָד הָיָה-לּוֹ,

             וְהִנֵּה אָבַד הַמִּזְמוֹר לָעַד,

             אָבַד לָעַד!"      

                                    ח. נ. ביאליק  

                                                                      אורי ונונה (סווט) להבי   

יאיר לוינסון

יאיר מילשטיין

יאיר סווט

להיות יאיר סווט

אירי, לצערי לא הכרתי אותך, אולי קצת, אבל רק מסיפורים. יחד עם זאת 

נתנה לי הזכות הבלעדית, הזכות לשאת את שמך ולהיות יאיר סווט.

עבורי, אירי, או "דוד יאיר" הפכת להיות עם השנים המצפן האישי שלי. כילד הייתי פונה אל הדמות שבניתי בראשי ושואל "מה דוד יאיר היה עושה?" לפעמים אני מוצא את עצמי שואל את השאלה הזאת גם היום.

לא אתחיל לנסות להסביר את המשמעות של לשאת את שמך, זה חלק כל כך מהותי ובסיסי בהווייתי שמילים אינן יכולות לתאר.

ישנם זכרונות שילכו איתי תמיד, זכרונות ילדות שמלווים בחיוך ובמחי דמעה. בכי חנוק שכולו געגועים כשאני בתמימות של ילד בן 3 או 4 עניתי לטלפון "יאיר סווט מדבר". את הסיפורים של דבי, של סבא ושל סבתא על אירי, סיפורים על שובבות, נעורים והרבה צחוק ותמיד, על ערכים של רעות ומה היית מוכן לעשות עבור חבר.

ישנם שני דברים שהייתי רוצה לספר לך ועבורי הם מאוד מיוחדים:

הראשון - ביום הזיכרון האחרון לפני שסבתא נפטרה, קארן נשארה איתה באפקה בזמן שכולנו נסענו אליך לירושלים, לאזכרה. ואז היא אמרה לה, "את לא יודעת מה זה בשבילי לשמוע איתי בן יאיר סווט". אני יודע שהמשפט הזה נכון לגבי כולנו.

השני - אחרי שעמית בשרה לנו שהיא בהריון עם יובל, קארן אמרה לי שאני עומד להיות "דוד יאיר". אני עמדתי והסתכלתי עליה בהלם, הרי עבורי "דוד יאיר" זה אתה, ופתאום התואר הופך להיות גם שלי.

בעצם ישנם המון דברים שהייתי רוצה לספר לך, אבל אני לא באמת צריך. אולי זה כיוון ששנינו שמאליים, או שאנחנו חולקים את אותו השם. ואולי פשוט כי דמותך ורוחך מלוות אותי עוד מלפני שאני זוכר את עצמי.

אני מרגיש שנפלה בחלקי הזכות, הזכות לשאת את שמך ואני רק יכול לקוות שאתה מרגיש את אותו הדבר.

יאיר

אורי יאיר פסקר

דיויד יאיר פראג

בעיניו של הילד שהייתי, אירי, שהיה מבוגר ממני בשש שנים, נראה לי גבור-על. אדיר. מודל. חזק ומיוחד במינו. 

בזכרוני ובליבי חרותה תמונת דמותו המרשימה, כשהוא מרים ומניף אותי לגובה, ביד אחת!

כשאירי נהרג, הייתי בן שש-עשרה והחלטתי על דעת עצמי להוסיף את שמו לשמי.

שנתיים אח"כ, בהשראתו, ברוחו  ולאורו התגייסתי לחיל השריון והייתי - כמוהו - קצין טנקים.

דיויד יאיר פראג

יאיר קינן

רמי יאיר רום

רוח מדברית

רוח מדברית

לילה, כל כך נעים

נואיבה, כוכבים

שקט אלוהים

שקט אלוהים

נואיבה, צומת יאיר

צבי, בכסא גלגלים

יאיר, אירי

געגועים

צבי, אירי

רות, אלוהים

שבת, יום כיפורים

האוייב מקדים

יאיר, אירי

אלוהים

רוח מדברית

לילה, כל כך נעים

נואיבה, צומת יאיר

שקט אלוהים

שקט אלוהים

מוקדש באהבה ליאיר, צבי ורות

טל יאיר שחר