עפר יעקובי

 

רמי, מיקי דבי ונונה היקרים,

 

לא נכחתי בסיור בגולן, אולם מוטי יעקובסון ("אחי הבכור"), העביר לי את הלינק אשר הצית בי זכרונות ועצב.

צללתי למראות, למקומות ולאירועים, כשברקע "רדיו ללא הפסקה" משמיע את אריק איינשטיין וזה מתחבר "פיקס" לישראל היפה, האמיתית, האידיאליסטית

שכמו "נגנבה מאיתנו" בלי ששמנו לב...

 

אירי היה מבוגר ממני בשלוש שנים, והקרבה בינינו נוצרה באמצעות מוטי, שביתו היה ביתי ומשפחתו - משפחתי.

מספר זכרונות יש לי מאירי והרי חלקם:

 

1.  אני בכתה ב' באלחריזי והמורה אסתר מעיפה אותי מהכתה, מעשה שיגרה.
     בחוץ תופס אותי אירי, שגם הוא לא מתעניין מדי בתכנים המועברים בכתתו ושואל אותי למעשי. "הוציאו אותי" אמרתי ולא ידעתי אם להתבייש או להתגאות.
     אירי, שלא הקפיד הקפדה יתרה על לימודיו הוא, חש מיד אחריות כלפי "הצעיר", לקח אותי לכתתי, דפק בדלת ונכנסנו. "אסתר" – אמר למורה, "תכניסי אותו. הוא חבר שלי"!        המורה אסתר המקסימה צחקה, צייתה לו והרשתה לי לחזור לכתה.

 

2.  מישהו הביא "למגרש" חבל עצום ששימש לקשירת אניות והשאירו שם. הוא היה עבה מאוד ואורכו היה כמה עשרות מטרים. רצינו לשחק אך החבל הפריע וניסינו להעבירו ביחד

     למקום אחר, אך הוא היה כל כך כבד שלא הצלחנו להביאו עד למקום שרצינו. לפתע הופיעו אירי ולאקי (הכלב) ומישהו אמר: "הנה 'בטו' – הוא יצליח". הסברנו לו לאן אנחנו

     רוצים להעביר את חבל כדי שלא יפריע לשחק.

     אירי "הענק הנדיב", הרים את קצה החבל, כרך אותו פעמיים סביב מותניו והחל צועד בקלילות כשהחבל נשרך אחריו...

 

3.  לפני גיוסי, הייתי בבעיה: טיס, שייטת ומטכ"ל אפילו לא זימנו אותי לראיון בגלל המשקפיים ולא ידעתי לאן ללכת.

אירי שכבר היה מ"פ והגיע לשבת, "הודיע לי" להגיע - וישבנו בסלון של הסווטים.

הוא נשא נאום חוצב להבות בזכות השיריון וסיים את הפגישה בהצעה: לפני שאתה מתגייס - בוא איתי לפלוגה לשבוע שלם (אל תדאג, אני מסדר את זה) – ותראה שאחרי זה אתה חולה על השיריון.
היה לי נורא לא נעים, כי הקופסאות הסגורות הללו לא עושות לי טוב – אני איש של "חוץ" (רפתן מהכפר הירוק...) ומצד שני, איך אומרים "לא" לאירי?

אחרי לבטים רבים הלכתי לצנחנים...
 

לסיום, סיפור קטן ומאפיין מאפקה בתקופה ש"ביכיתי" בפיסקה הראשונה:

מאז ומתמיד היה קשר חזק בין התושבים לצבא ונראה כאילו "כולם יודעים הכל" על השירות של כולם, והרי דוגמא "קלסית": אחרי מלחמת יום כיפור, במלחמת ההתשה –העבירו אותנו למזרעת בית ג'אן, במובלעת הסורית. הגזרה היתה חמה ומסוכנת וכשהגעתי לשבת נהגתי לספר, כדי לא להדאיג את הורי, שאני "מגיע מהמיתלה" (שם הוצבנו קודם לכן).

יום אחד, במסגרת החלטה שלכל מוצב צנחנים מצרפים מח' טנקים, מצאתי את שמי מוסברג עם מח' הטנקים שלו אצלי במוצב. 

שבת אחת, כששוב סיפרתי בבית שאני מגיע מהמיתלה וקיללתי את הדרך הארוכה, אבא שלי אמר לי: "מה אתה מקשקש, אתה חושב שאנחנו לא יודעים שאתה נמצא במזרעת בית-ג'אן במוצב הילה"?...

נדהמתי מהדיוק בפרטים ותיחקרתי אותו באשר למקור הידיעה - הסתבר שמספר ימים קודם לכן סיפרה שירלי מוסברג, (ממנה נפרדנו השבוע) לירדנה (אימי),ש"עפר שומר על שמי"...

 

עד כאן יקרים.